הבהרה:
'בית ההוראה' שע"י ממלכת התורה "עוז והדר" בדוא"ל, מיועד רק לנאלץ להשתמש במחשב ובשירותיו לפרנסתו ועל דעת גדולי ישראל שליט"א. בית ההוראה מעלה את התשובות לעיון באתר זה, אך אין בזה מתן היתר או עידוד מצד הרבנים הגאונים המשיבים שליט"א לשימוש כלשהו ברשת המקוונת

לא תחמוד

נושא
תקציר
מאת
לא תחמוד
כ' תמוז התשע"ד

"לא תחמוד" כשחומד ממון ולא חפץ

למדתי שכחלק מאיסור "לא תחמוד" נאסר להפציר באדם למכור לי חפץ שלו בצורה שלא יוכל לסרב לי. אני איש מכירות וחשבתי שאולי בעצם אסור גם המצב ההפוך, אני רוצה את כספו של הקונה הפוטנציאלי, ואני משכנע אותו בצורה שלא יוכל לסרב לי לתת לי את כספו תמורת המוצר אותו אני משווק.
תשובה: לדעת רוב הפוסקים איסור לא תחמוד נאמר רק בהפצרה כזו שאין השני יכול לסרב, אם יכול לסרב אין זה בכלל האיסור. אמנם גם כשיכול לסרב  לדעת הרבה ראשונים גם חמדה בלב נאסרה משום "לא תתאוה", וממילא אף זה אסור. במקרה שאינו יכול לסרב (וכן לגבי הלאו של "לא תתאוה"), נתבאר באחרונים שאיסור לא תחמוד נאמר רק כשחומד דבר מסויים, ולפי זה לכאורה נראה שחמדת כסף אינה בכלל זה, שכן אין לו ענין בכסף מסויים אלא בריבוי ממונו, וכן משמע מלשונות הראשונים. וכן הדעת נותנת. אך, למעשה פוסקי זמנינו נחלקו בזה, ויש מהם שכתבו לאסור. על כן, הלכה למעשה, מאחר שנקטו רבותינו האחרונים ופוסקי זמננו שליט"א להחמיר בזה, מפני חומר איסור דאורייתא אין להקל. וראוי לעורר על כך, לפי שהדבר מצוי מאד, ואין הכל יודעים חומר הדבר שיש לחוש בזה משום איסור 'לא תחמוד' שהוא אחד מן עשרת הדברות. מקורות:  מכתבי תורה מהשפת אמת מכתב טז; רב ברכות, מערכת הל'; חוט שני, מילי דנזיקין סי' שנט אות ז', עמ' שלב; שמירת הלשון   ח"ב חתימת הספר פ"ד; דברי יציב חושן משפט סי' צב.
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
לא תחמוד
י"ח תמוז התשע"ד

איסור לא תחמוד בשכירות בית

אני גר בשכירות וחברי הצליח להשיג דירה נאה יותר במחיר יותר זול, הסתפקתי אם אני עובר באיסור "לא תחמוד" כשאני חומד אותה ממנו? אחר כך הסתפקתי על הדירה עצמה בה אני גר, כשאני משכנע את המשכיר להאריך לי את החוזה, אולי אני עובר על "לא תחמוד", שהרי השימוש בדירה שייך לו ואני חומד אותו ממנו ואיסור לא תחמוד הוא גם כשאני משלם.
תשובה: באשר למקרה הראשון: אין איסור "לא תחמוד" כשחומד מאדם דבר שאינו שלו, ולכן אין איסור, מאחר והמשכיר שהוא הבעלים מעמיד את הדירה לשכירות ואי"ז נחשב שחומד ממנו. באשר למקרה השני: כלפי המשכיר יש חשש לא תחמוד, ואולם למעשה, כל שיש לו אפשרות לסרב להארכת החוזה, אין עוברים ב"לא תחמוד". מקורות:  אוצר מכתבים (מהשפת אמת, מכתב טז)
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
לא תחמוד
י"ח תמוז התשע"ד

איסור לא תחמוד כשרואה חפץ נאה אצל אחר ורוכש חפץ זהה בחנות

חברי קנה מכונית נאה, והתעורר בי חשק לקנות רכב מאותו דגם. אך התעוררתי שאולי יש בזה איסור - האם יש איסור "לא תחמוד" כשרואה דבר אצל חברו ומתאווה לקנות חפץ אחר דומה לו.
תשובה: נראה שאין בכך איסור. נחלקו הראשונים אם איסור "לא תחמוד" קיים גם בהרהור בלבד, או רק במעשה. ונראה פשוט שאין לדון את מעשה הקנין שלו, כהשלמת החמדה מחברו. ולכן במקרה דנן לא שייך לפי רוב הראשונים איסור "לא תחמוד", אלא איסור "לא תתאוה". אך גם לגבי איסור זה, ואף לפי הראשונים שנקטו שחמדת הלב עצמה נאסרה ב"לא תחמוד", הנה בפשטות נקטו הפוסקים שבדבר שאינו קנינו של חברו לא נאמר כלל איסור "לא תחמוד" וכגון שמתקנא בו שלמד איזו חכמה ורוצה ללומדה אף הוא. ואף לפי מה שמשמע בזוה"ק שגם על כך שייך ענין האיסור של "לא תחמוד" (מכך שביאר למה אין איסור כשחומד את תורתו של חברו), נראה שכשאינו חומד מחברו, אלא מתאוה לדבר אחר, אין איסור במה שרצונו נתעורר ונפעל על ידי מה שראה אצל חברו. מקורות:  רמב"ם (גזילה ואבידה פ"א ה"ט וה"י) ומקורו במכילתא (עי' מגיד משנה שם); ראב"ד שם; סמ"ג לאוין קנח; שולחן ערוך (חושן משפט סימן שנט סעיף י); ספר החינוך (מצוה לח ומצוה תטז); אבן עזרא ורבנו בחיי (שמות כ יד); [וראו חלוקה נוספת: שו"ת הרא"ש (כלל צה אות א), וחזקוני (דברים ה יח)]; מכילתא דרשב"י (פרשת יתרו כ יד), ערוך השולחן (חושן משפט סימן שנט סעיף י); זוהר (ח"ב דף צג:), דרך פקודיך (מצוה לח חלק הדיבור)
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א