הבהרה:
'בית ההוראה' שע"י ממלכת התורה "עוז והדר" בדוא"ל, מיועד רק לנאלץ להשתמש במחשב ובשירותיו לפרנסתו ועל דעת גדולי ישראל שליט"א. בית ההוראה מעלה את התשובות לעיון באתר זה, אך אין בזה מתן היתר או עידוד מצד הרבנים הגאונים המשיבים שליט"א לשימוש כלשהו ברשת המקוונת

חושן משפט

נושא
תקציר
מאת
שכנים
י"א כסלו התשע"ה

נזילה ממרפסת לבית השכן, על מי חל חובת תיקון התקלה.

אני גר בבניין דירות משותף, ומעל הבית שלי יש מרפסת של שכן, כשיורד גשם יש נזילה מהמרצפות במרפסת של השכן אל תוך הבית שלי. על מי מוטל לשלם הוצאות האיטום? והאם יש הבדל בין איטום חד פעמי בגלל תקלה כלשהי לבין תחזוקה שוטפת?
תשובה: חובת התיקון הוא על העליון בין אם זה תיקון עקב תקלה ובין אם זה תחזוקה שוטפת (במציאות לא מצוי במרפסת מרוצפת שהאיטום יתקלקל מכיון שהמרצפות מגינות על האיטום, אא''כ הרימו מרצפות ולכן  אין תחזוקה שוטפת)   ודין זה נובע ממנהג שבבנין משותף כל אחד אחראי לדאוג שלא יגרם נזק לשכנים  מחלקו ברכוש המשותף ולכן בעל המרפסת  אחראי שלא יגרם נזק מהמרפסת שלו לשכן שמתחתיו.   מקור הדברים : עיין בחו''מ סימן קנ''ה ס''ד ברמ''א ובסימן קס''ד ס''א ברמ''א ונראה שסותר עצמו והסמ''ע והש''ך והב''ח ועוד מפרשים מיישבים את הדברים, ולפי הנתיבות בסימן קס''ד סק''ג  מבורר המנהג שעל העליון יש חובה מדיני שותפות למנוע נזק מרשותו לתחתון.
הרב אברהם ארשטר שליט"א
שכירות
ט' אב התשע"ד

תשלום על זמן המתנת מונית באזעקה

אנשים נסעו במונית, לפתע נשמעה אזעקה וכולם ירדו להסתתר, והמונה המשיך לפעול. בתום הנסיעה סירבו הנוסעים לשלם על שעת האזעקה, והנהג טוען שהיה בשירותם כל העת והמתין להם בשעת האזעקה ולכן מגיע לו שכר מלא. מה הדין?
תשובה: כתב הרמ''א בסימן של''ד  ס''א  כל אונס שאירע לפועל בין ששניהם היו יודעים שדרך האונס לבוא או ששניהם אינם יודעים הוי פסידא דפועל  ומסביר הסמ''ע שהמוציא מחבירו עליו הראיה. ולכן אם המקרה היה במקום שלא שכיח אזעקות כגון בירושלים א''א לחייב, אך אם זה היה במקום ששכיח אזעקות כגון באשדוד אזי יש לחייב שברור שמי שמזמין פועל אחרי שכבר התחיל האונס אין צד לפוטרו וכמו שאדם שכר דירה בשעת מלחמה והיה צריך לברוח צריך לשלם שעל דעת כן שכר. וכמו שאם עמדו בפקק באמצע הדרך צריך לשלם כיון שזה דבר שכיח ונחשב שזה הדרך להגיע לכל מקום בחישוב הפקקים בדרך.
הרב אברהם ארשטר שליט"א
היזק ראיה
ד' אב התשע"ד

הצלת עצמו באמצע אזעקה כשמזיק לחבירו

נשמעה אזעקה, ועמדתי באמצע רחוב. המחסה הקרוב ביותר היה מחסן שבו מייצר פלוני דברים אישיים שאין הוא רוצה שיחשפו. האם מותר להסתתר במקום, או שהדבר אסור משום היזק ראיה?
תשובה: אדם יכול וחייב להציל עצמו בכל דרך שימצא, ואף אם גורם נזק עקב כך. אומנם אם בדרך מנוסתו הזיק חפצים של חבירו חייב לשלם,  אך במקרה דנן אין דין של תשלומים מאחר ואין חיוב תשלום על היזק ראיה. אבל החובה עליו להשגיח גם בעת שהייתו במחסן לא להביט בחפצים של חבירו כמו שכתוב שאסור לאדם להביט על תבואת חבירו כשהיא מלאה בשיבולים. מקורות: שו"ע חושן משפט סימן קנ''ד ס''ג, בסוף ההג''ה; וסמ''ע שם סקי''ד.
הרב אברהם ארשטר שליט"א
שכירות
ד' אב התשע"ד

ביטול הזמנה בבית מלון בעקבות המצב הבטחוני

הזמנתי כמה וכמה צימרים בצפון לנופש בין הזמנים לכל המשפחה המורחבת. כעת ביטלו גדולי ישראל את בין-הזמנים ואין באפשרות המשפחה לנסוע, גם אין טעם כעת לנסוע מחמת המלחמה. וגם אין אפשרות לנסוע. השאלה אם אני צריך לשלם על ההזמנה שביצעתי, או שזה אונס או משהו כזה, ואני פטור.
תשובה: למעשה: במקרה הנידון, אין הדבר ברור כלל שמדובר באונס כלשהו ואין אפשרות לפטור.   הרחבה: נחלקו הפוסקים בשוכר בית ואירע לו אונס אם חייב לשלם, מספק נפסק להלכה שאם השוכר עדיין לא שילם אינו משלם, ואם כבר שילם אינו מקבל כספו בחזרה (וישנה מחלוקת אם המשכיר צריך להחזיר לו דמי הנאתו ממה שהדירה עמדה ריקה). ואמנם אם במקרה זה הייתה המלחמה נחשבת כאונס שאינו מאפשר את השכירות, היה מקום לדון מצד מכת מדינה, שבה נראה מדברי הפוסקים שלכל הדעות מחזיר המשכיר את דמי השכירות לשוכר. וודאי שאם עדיין לא שילם אינו משלם. במקרה הנדון, רוב בני המשפחה הינם אנשים נשים וטף, ועצם הרגשתם שלא בנוח לצאת לנופש בימי המלחמה אינה נחשבת כאונס לפטור מתשלומי השכירות. ורק אם היה מדובר בקבוצת בחורי ישיבה שכעת עליהם להישאר בישיבה, היינו דנים מדין אונס לפטור.   מקורות: שולחן ערוך חושן משפט, סימן שלד ס"א, ברמ"א; ש"ך שם סק"ב; נתיבות המשפט סימן שיב ס"ק יג; סמ"ע שם ס"ק לד.
הרב אברהם ארשטר שליט"א
שכנים
ד' אב התשע"ד

אדם שיצא מביתו וקרתה נזילה באחד הצינורות והזיק את דירת השכן

שכן שלי נסע מהבית לכמה ימים, בזמן היעדרו נהיה פיצוץ בצנרת המים של ביתו והכל התמלא מים, בשלב מסויים, כיוון שלא היה בבית והענין לא טופל, ירדו המים לקומה שמתחת ולמחסן שלי, וכל החפצים והרהיטים נהרסו. ביקשתי ממנו לשלם, אך הוא אומר לי שהרב אמר לו שלא חייב לשלם כי זה רק גרמא. האם חייב לשלם? והאם אני יכול לקרוא לו לד"ת?
תשובה: באופן עקרוני אי אפשר לחייב אדם על נזקים שנגרמו באונס. (אם לא היה הדבר מוגדר כאונס, מצד גרמא עדיין היה צריך לשלם בדיני שמים, אף שלא היה ניתן לתבוע זאת בבית דין). ואולם, יש לבדוק מה הוא גורם הפיצוץ, אם הוא נובע מהתיישנות הצנרת, והיה ניתן לבדוק זאת באמצעים סבירים קודם לכן, הרי הוא חייב על נזקי ממונו המזיק, כי חייב בשמירתו. אך אם לא היתה לו סיבה לחשוש שיקרה פיצוץ כזה, הרי שמירתו על ממונו היתה כראוי, והדין הוא שלא ניתן לחייב אדם על נזקי ממונו ששמר עליו כראוי, ויצא והזיק באונס.   מקורות: שו"ע חושן משפט סימן שצו    
הרב אברהם ארשטר שליט"א
לא תחמוד
כ' תמוז התשע"ד

"לא תחמוד" כשחומד ממון ולא חפץ

למדתי שכחלק מאיסור "לא תחמוד" נאסר להפציר באדם למכור לי חפץ שלו בצורה שלא יוכל לסרב לי. אני איש מכירות וחשבתי שאולי בעצם אסור גם המצב ההפוך, אני רוצה את כספו של הקונה הפוטנציאלי, ואני משכנע אותו בצורה שלא יוכל לסרב לי לתת לי את כספו תמורת המוצר אותו אני משווק.
תשובה: לדעת רוב הפוסקים איסור לא תחמוד נאמר רק בהפצרה כזו שאין השני יכול לסרב, אם יכול לסרב אין זה בכלל האיסור. אמנם גם כשיכול לסרב  לדעת הרבה ראשונים גם חמדה בלב נאסרה משום "לא תתאוה", וממילא אף זה אסור. במקרה שאינו יכול לסרב (וכן לגבי הלאו של "לא תתאוה"), נתבאר באחרונים שאיסור לא תחמוד נאמר רק כשחומד דבר מסויים, ולפי זה לכאורה נראה שחמדת כסף אינה בכלל זה, שכן אין לו ענין בכסף מסויים אלא בריבוי ממונו, וכן משמע מלשונות הראשונים. וכן הדעת נותנת. אך, למעשה פוסקי זמנינו נחלקו בזה, ויש מהם שכתבו לאסור. על כן, הלכה למעשה, מאחר שנקטו רבותינו האחרונים ופוסקי זמננו שליט"א להחמיר בזה, מפני חומר איסור דאורייתא אין להקל. וראוי לעורר על כך, לפי שהדבר מצוי מאד, ואין הכל יודעים חומר הדבר שיש לחוש בזה משום איסור 'לא תחמוד' שהוא אחד מן עשרת הדברות. מקורות:  מכתבי תורה מהשפת אמת מכתב טז; רב ברכות, מערכת הל'; חוט שני, מילי דנזיקין סי' שנט אות ז', עמ' שלב; שמירת הלשון   ח"ב חתימת הספר פ"ד; דברי יציב חושן משפט סי' צב.
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
לא תחמוד
י"ח תמוז התשע"ד

איסור לא תחמוד בשכירות בית

אני גר בשכירות וחברי הצליח להשיג דירה נאה יותר במחיר יותר זול, הסתפקתי אם אני עובר באיסור "לא תחמוד" כשאני חומד אותה ממנו? אחר כך הסתפקתי על הדירה עצמה בה אני גר, כשאני משכנע את המשכיר להאריך לי את החוזה, אולי אני עובר על "לא תחמוד", שהרי השימוש בדירה שייך לו ואני חומד אותו ממנו ואיסור לא תחמוד הוא גם כשאני משלם.
תשובה: באשר למקרה הראשון: אין איסור "לא תחמוד" כשחומד מאדם דבר שאינו שלו, ולכן אין איסור, מאחר והמשכיר שהוא הבעלים מעמיד את הדירה לשכירות ואי"ז נחשב שחומד ממנו. באשר למקרה השני: כלפי המשכיר יש חשש לא תחמוד, ואולם למעשה, כל שיש לו אפשרות לסרב להארכת החוזה, אין עוברים ב"לא תחמוד". מקורות:  אוצר מכתבים (מהשפת אמת, מכתב טז)
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
לא תחמוד
י"ח תמוז התשע"ד

איסור לא תחמוד כשרואה חפץ נאה אצל אחר ורוכש חפץ זהה בחנות

חברי קנה מכונית נאה, והתעורר בי חשק לקנות רכב מאותו דגם. אך התעוררתי שאולי יש בזה איסור - האם יש איסור "לא תחמוד" כשרואה דבר אצל חברו ומתאווה לקנות חפץ אחר דומה לו.
תשובה: נראה שאין בכך איסור. נחלקו הראשונים אם איסור "לא תחמוד" קיים גם בהרהור בלבד, או רק במעשה. ונראה פשוט שאין לדון את מעשה הקנין שלו, כהשלמת החמדה מחברו. ולכן במקרה דנן לא שייך לפי רוב הראשונים איסור "לא תחמוד", אלא איסור "לא תתאוה". אך גם לגבי איסור זה, ואף לפי הראשונים שנקטו שחמדת הלב עצמה נאסרה ב"לא תחמוד", הנה בפשטות נקטו הפוסקים שבדבר שאינו קנינו של חברו לא נאמר כלל איסור "לא תחמוד" וכגון שמתקנא בו שלמד איזו חכמה ורוצה ללומדה אף הוא. ואף לפי מה שמשמע בזוה"ק שגם על כך שייך ענין האיסור של "לא תחמוד" (מכך שביאר למה אין איסור כשחומד את תורתו של חברו), נראה שכשאינו חומד מחברו, אלא מתאוה לדבר אחר, אין איסור במה שרצונו נתעורר ונפעל על ידי מה שראה אצל חברו. מקורות:  רמב"ם (גזילה ואבידה פ"א ה"ט וה"י) ומקורו במכילתא (עי' מגיד משנה שם); ראב"ד שם; סמ"ג לאוין קנח; שולחן ערוך (חושן משפט סימן שנט סעיף י); ספר החינוך (מצוה לח ומצוה תטז); אבן עזרא ורבנו בחיי (שמות כ יד); [וראו חלוקה נוספת: שו"ת הרא"ש (כלל צה אות א), וחזקוני (דברים ה יח)]; מכילתא דרשב"י (פרשת יתרו כ יד), ערוך השולחן (חושן משפט סימן שנט סעיף י); זוהר (ח"ב דף צג:), דרך פקודיך (מצוה לח חלק הדיבור)
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
שומרים
י"א תמוז התשע"ד

ספר תורה שנגנב והגבאים לא ביטחוהו למרות התחייבותם לתורם

אדם תרם ספר תורה לבית כנסת, והתנה עם ההנהלה שיעשו לספר התורה ביטוח. מאחר שהייתה להם כספת טובה, התמהמהו מלבטח את ספר התורה והוא נגנב. מה דינם?
תשובה: כתבו האחרונים שקיום מצוות כתיבת ס"ת הוא רק בעוד נמצא ספר התורה בבעלותו, ולכן המנהג שספר התורה נשאר בבעלות התורם, וגבאי בית הכנסת או חברי הקהילה מוגדרים איפוא כשומרים. מדין שומר היה לכאורה מקום לחייבם כשואל, אולם ברור שאין לחייב רק את הגבאים מדין שואל, ומאידך לא ניתן לחייב את בני הקהילה שהרי מעולם לא רצו ולא נתחייבו בזה. וגם הר"ן (שו"ת הר"ן סימן יח) פטר שואל ספר תורה מאונסין כי אינו נחשב כמי שכל הנאה שלו, ודנו בזה נושאי כלי השו"ע (חושן משפט סימן עב). אמנם אף אם נגדירם כסתם שומרים, אף כשומרי חינם או שכר, הנה להלכה נפסק כדעת רבי יוחנן (בבא מציעא צד.) ששומר שכר יכול להתנות שחיובי השמירה שלו יהיו כשל שואל אף בלא קנין. ונראה שה"ה כל התחייבות שקיבל עליו כחלק מחיובי השמירה. במקרה הנדון, אין למפקיד ענין רק בעצם קיום הביטוח, אלא בכיסוי שהוא מספק, אך רצה שהכיסוי יהיה מטעם גוף גדול כמו חברת ביטוח שיוכל לממש את הכיסוי במקרה הצורך בנקל. ולכן ברור שהתנאי שהתנה עם אנשי ההנהלה היה שכחלק מחיוב השמירה שלהם, מקבלים הם על עצמם לשלם את שווי ספר התורה במקרה שלא יעשו כמוסכם ביניהם, ולא רק לשלם את דמי הביטוח.   לסיכום -  נראה שבני הקהילה צריכים להעמיד מכספם ספר תורה חדש.   מקורות:  מנחת חינוך מצוה תריג; תורת חיים סנהדרין כא:; שו"ת הר"ן סימן יח; סמ"ע סי' עב, ש"ך שם ס"ק כט, קצות החושן שם ס"ק לד, נתיבות המשפט שם ס"ק י"ז ומשובב נתיבות שם. רמב"ם שכירות פ"ב ה"ט; שולחן ערוך חושן משפט סימן רצא סעיף כז.
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
מזיק
ג' תמוז התשע"ד

המתין לאוטובוס ולא הגיע, ונגרמו לו נזקים מכך, האם מותר לו להמנע מלשלם בנסיעה אחרת

בשל רשלנות או אונס או סיבה בלתי ידועה, איחר האוטובוס הציבורי שעה ארוכה - מדובר בגוזמה שלא יכולתי לשערה מראש - ונגרם לי הפסד ממוני של ביטול פגישה חשובה, של תשלומים מיותרים ועגמ"נ. מהיכרות עם הביורוקרטיה והמענה של החברה, ברור לי, שהתשובה שתתקבל - אם תתקבל - תהיה התנצלות רפה ותו לא. שאלתי, האם מותר לי לעשות דין לעצמי. ובמקרה שאני יכול - להימנע מלשלם על נסיעות אחרות - דבר שבעקיפין ישיב לי לפחות חלק קטן מהסכום האמור.
תשובה: אסור במקרה זה לעשות דין לעצמו ולנסוע ללא תשלום.   הרחבה: אמנם  על פי הכתוב בשו''ע סימן ד' שמותר לאדם לעשות דין לעצמו ולתפוס מהחייבים לו ואינו חייב לפנות לבית הדין, היה צד לומר שמותר לעשות דין לנפשו אך זה רק באופן  שהחיוב הוא ברור. במקרה המדובר שהאוטובוס איחר אין ידועה לנו סיבת האיחור ובהחלט יכול להיות שהעיכוב לא באשמת החברה, אלא מחמת גורם חיצוני כגון עומס רב בכביש וכיוצ''ב  והדבר נחשב לאונס והחברה פטורה. אך  אם ברור לשואל שהעיכוב הוא ברשלנות של החברה  מותר לתפוס.
הרב אברהם ארשטר שליט"א
שכנים
א' תמוז התשע"ד

צמח מטפס מחצר לבית השכן, ורוצה לעוקרו על מי מוטל תשלום הטיפול בחלק החבר

אדם נטע בחצרו צמח מטפס שכיסה את גדר חצרו, ולאחר מכן המשיך לטפס וכיסה את הבנין השכן. השכנים לא התרעמו, כי הדבר נעם להם. לימים ביקש נוטע הצמח לעקרו מסיבה כלשהי, כעת טוענים השכנים או יטענו, עליך לממן גם את הסרת החלק שטיפס על הבנין שלנו, כי בעקירת השורש, ימות המטפס, וישאר הבנין עטוי בשכבת עלים יבשים (עובר זמן רב עד שיפלו העלים היבשים מאליהם, אם בכלל). מה הדין? א. לפני עקירת השורש, האם יכולים לעכב שלא יעקור, כדי לא לגרום להם נזק כנ"ל. ב. אחרי עקירת השורש, האם יכולים לדרוש ממנו להסיר את נופו.
תשובה: אין לשכנים כל בעלות או תביעה בענין הצמח המטפס, ולכן: 1. לפני עקירת השורש אינם יכולים למנוע ממנו לקצוץ את השורש 2. ולאחר שקצץ אינם יכולים לדרוש שיסיר את הענפים   הרחבה:  אין לבעל הצמח שום   חובה לספק לשכנים צמח טיפוס וכל השנים הם נהנו בחינם, אבל לא נוצרה להם בעלות על השורש שתקנה להם אפשרות לעכב על קציצתו. אמנם, אם היו הענפים מפריעים להם בעת צמיחתם, היה מותר להם לקצוץ את הענפים החודרים לחצרם, אך אין להם כל תביעה בענין זה כלפי השכן, ואינם יכולים לתבוע ממנו שיעקור את האילן, או שיפנה עבורם את הענפים שבשטחם. מקורות: שו''ע חו''מ סימן קנ'ו סעיף ל
הרב אברהם ארשטר שליט"א
חושן משפט
כ"ח סיון התשע"ד

האם מותר להשתמש במתקן גניזה ללא תשלום

שלום ראיתי היום במתקני הגניזה, שיש מודעה גדולה שמי שאינו משלם שלא יכניס שם גניזה וזה גזל. האם מותר לשים שם בלא רשות? ואם אסור לי, האם מותר להניח את זה בבית הקברות שזה מתקן עירוני?
תשובה: שלום א. במתקן פרטי ברור שאסור להשתמש בלי לשלם כדרישת הבעלים. ב. במתקן של העיריה אם מותר להשתמש ללא תשלום זה לא שאלה ששייכת לאתר זה.
הרב אברהם ארשטר שליט"א
זכויות יוצרים
כ"א סיון התשע"ד

העתקת תקליטים

בעניין העתקה וצריבת שירים, האם יש מקום להקל בשירים ותקליטים ישנים שאין לקנותם בשוק? או שיש לברר את הדבר אצל בעליהם/יורשיהם החיים?
תשובה: אפשר להקל בדבר.   מקורות: העתקת דיסקים שנויה במחלוקת הפוסקים אם היא אסורה מטעם גזל או מטעם הפסד הבעלים וכיורד לאומנותו. הטעם השני אינו שייך כאן. ומצד הטעם הראשון, יש מצדדים שאין לאסור כיון שהחוק עצמו אינו אוסר העתקה לשימוש פרטי, וראה במשנת זכויות היוצר (פרק טו) שהגרי"ש אלישיב החמיר לאסור אף יותר מהחוק, ומכל מקום כאן שיתכן בהחלט שאינם מקפידים, אין צורך להחמיר בזה.
הרב ישראל כהן שליט"א
זכויות יוצרים
י"ג סיון התשע"ד

לימוד בעותק של כתב יד שקיבל מחבר לסידור במחשב

קבלתי ממישהו לעבוד על כתב יד של אחד מהגאונים מלפני 250 שנה כדי להעתיקו, וסוכם כי אעשה זאת מבלי לקבל שכר, אך כדי לפענח את הדברים נכון שלמתי לאדם שלישי כסף שיסייע לי בפענוח וציונים בהעתקת הכתב יד בהסכמת בעל הכתב יד, ועדיין לא שילם לי על העבודה של השלישי, ואני מעוניין יחד עם האדם השלישי להמשיך לעבוד על הכתב יד בחינם וללמוד בספר החשוב ההוא. וכעת החבר שמסר לי לעבוד על הכתב יד מתנגד שנלמד בספר הזה, ואינו מסכים שנשתמש בכתב יד בשום פנים ואופן, ודורש גם למחוק אותו מהמחשב, כי הוא חושש שהכתב יד ידלוף החוצה ויגיע למוציאים לאור. עתה באתי לשאול את הרב שליט"א האם אני יכול ללמוד בספר, או שאסור לנו ללמוד ולאחוז את הספר מחמת התנגדותו של בעל הכתב יד?
תשובה:   מחלוקת ידועה היא בין הפוסקים, אם יש זכויות יוצרים בחידושי תורה, ואם יש לאדם בחידושיו בעלות ממונית, ואם הן שייכים ליורשיו או למי שירכוש. ולמעשה, הנהיגו הפוסקים שכיום יש זכויות על החידושים, לכל הפחות מצד המנהג הבינלאומי.   במקרה שלך ובאופן המסוים שהוצגה השאלה, אין החבר יכול למנוע ממך מללמוד בהעתק הכתב יד.   מקורות: שואל ומשיב (קמא ח"א סי' מד) סובר שיש בעלות על חידושים, בית יצחק (יו"ד ח"ב סי' עה) ועוד סוברים שאין בעלות ממונית אך יש להם זכות של טובת הנאה, וכך משמע גם בצמח צדק (מילואים ח"ד סימן קמב) שאין בעלות, אך יש טובת הנאה. ובשערי דעה (ח"א סי' קמח) מבואר שאין אפילו זכות טובת הנאה. ראה עוד בשו"ת יביע אומר (ח"ז חו"מ סימן ט) הסכמת הפוסקים שכיום יש זכויות. הרחבה בנושא בספר עמק המשפט (קונטרס בעלות על יצירה סימן יב) שמונה את השיטות. בנידון השאלה, נראה שהכל מודים שיכול ללמוד בכתבים.
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
בל תלין
י"ב סיון התשע"ד

בעניין איסור בל תלין

שלום רב,  רציתי לדעת האם יש איסור בל תלין אם אני אומר בפירוש לעובד שלי שאני לא יודע מתי יקבל כסף, אני אומר לו שיקבל אבל אני לא יודע מתי, בין חודשיים לשלש. האם אני עובר בבל תלין? ואם לא עוברים, מה הדין אם אחר שלש חודשים עדיין לא שילמתי, אז כן יש בל תלין, או כיון שאמרתי מראש שאני לא יודע מתי יקבל אין בזה בל תלין.
תשובה: שלום וברכה,  אינך עובר בבל תלין. מהזמן שקצבת לשלם ואילך. אמנם אתה עובר באיסור דרבנן שלמדוהו מהפסוק (משלי ג כח) 'אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן'.   מקורות: שלחן ערוך (חו"מ סי' שלט ס"ט).
הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א
דיינים
י"א סיון התשע"ד

בדין "הלך אחר הנתבע"

שלום כבוד הרב האם הדין של הלך אחר הנתבע נאמר גם בעיר שיש בה יותר מבית דין אחד?
תשובה: שלום, המנהג שלא יכול לכפות את הנתבע.   מקורות: תשובות והנהגות, חלק ג סימן תלז
הרב אליהו בייפוס שליט"א
גניבת דעת
י"א סיון התשע"ד

נסיעה באוטובוס ונטילת דמי נסיעה במונית לפי הסכם שכר

שלומים רבים, אבקש לשאול על מציאות שקיימת בעבודתי. אני עובד בכמה מקומות, שבהסכם השכר עמם כלולים דמי הנסיעה במונית. דא עקא, שיש כמה פעמים ביום - בעיקר בשעות הבוקר - שאני מעדיף ללכת לאטי רגלית. בנוסף, ישנה נסיעה אחת שיוצאת בדיוק בזמן שיש לי קו אוטובוס חילופי, שבו מחיר הנסיעה פחות מחצי מדמי הנסיעה במונית. שאלתי: האם יש בכך גניבת דעת וממון מהמעסיקים שמשלמים לי את הגעתי למקום? אשמח לקבל את תשובתכם.
תשובה: שלום וברכה,  אין כאן גניבת דעת וממון. [אלא אם כן הותנה במפורש על ידי המעביד כי התשלום הוא אך ורק על נסיעות בפועל וכפי מחירם]. מקורות: יש שדנו בענין זה והביאו על כך מקורות מסוגיות שונות [ראה מה שהביאו בישכיל עבדי (ח"א סי' לט) ובמשפטי התורה (ח"א סי' לט)], אולם למעשה ההוראה היא מכח המנהג שאין מדקדקים בדבר, ומשלמים על הנסיעות לפי ימי עבודה בלא דין ודברים כיצד נסע העובד, ראה על כך במשפט הפועלים (פ"ז הערה ו).
הרב ישראל כהן שליט"א