הבהרה:
'בית ההוראה' שע"י ממלכת התורה "עוז והדר" בדוא"ל, מיועד רק לנאלץ להשתמש במחשב ובשירותיו לפרנסתו ועל דעת גדולי ישראל שליט"א. בית ההוראה מעלה את התשובות לעיון באתר זה, אך אין בזה מתן היתר או עידוד מצד הרבנים הגאונים המשיבים שליט"א לשימוש כלשהו ברשת המקוונת

הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א

נושא
תקציר
מאת
שמיטה
ב' סיון התשע"ה

קטיפת פרחים בשמיטה לחג השבועות

האם מותר לקטוף פרחים לחג השבועות בשנת השמיטה?
תשובה: מותר לקטוף פרחים או בשמים כדי להשתמש בהם, אך לא כדי לחזק את השיח או לעודד צמיחה חדשה. וישנה בצורת הקטיפה מהדרך שבו קוטפים כדי לעודד צמיחה חדשה. לכן לא יחתוך באמצע הענף אלא בשלישו העליון או התחתון (משפטי ארץ פ"ד סכ"ה).   מקורות: הליכות השביעית  פרק י סעיף ח.
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
שבת
כ"ט שבט התשע"ה

קריאת ספרי קומיקס בשבת

האם מותר לקרוא בספרים שיש בהם מילים המשולבות בתוך התמונות והאיורים, המכונה קומיקס, או שזה דומה לכתב שתחת הצורה שאסרו משום גזירת שטרי הדיוטות?
תשובה: חשוב להקדים שהגזירה משום שטרי הדיוטות נאמרה לאיסור קריאת כל ספרי חולין כספרי מלחמות. לכן חשוב לברר תחילה האם הספר המדובר מותר בקריאה. יש מן הפוסקים שהקלו בקריאת ספרים הכתובים בלשון הקודש, אולם רוב הפוסקים נקטו להלכה שאין להקל בזה. וגם לדעת המתירים יש לדון שלכאורה אין היתר זה שייך בזה"ז במקומותינו שרוב הקריאה והכתיבה נעשית בלה"ק. בנוסף, נחלקו הפוסקים אם יש להתיר קריאת ספרי חולין כעיתוני חדשות וכדומה באופן שמתענג על קריאתם. למעשה מבואר במשנ"ב שאין להתיר, והגרי"ש אלישיב התיר לקרוא בקצרה חדשות שאינן ידועות לו, אך דעתו שלקרוא בהרחבה אין להתיר כי אם בדוחק גדול ובאופו שמתענג בקריאתם. ואולם, ספרים שיש בהם מוסר השכל וחינוך למידות טובות ויראת שמים, או סיפורים מגדולי ישראל מותר לקרוא בשבת. באם ספר הקומיקס עונה על גדרים אלו ומותר לקראו כשהוא לעצמו, אין איסור בקריאת הכיתוב שבתוך התמונות. ויש לצרף לזה סברא נוספת שבספר שלם שכולו תמונות שיש תחתם כתב, לא שייך טעם הגזירה ולא גזרו. וה"ה לספר קומיקס, ולכן מותר. וכן הביאו לצרף בשם האחרונים. מקורות:  שו"ע סי' ש"ז סט"ז; מחלוקות הראשונים מסוכמות בספר ארחות שבת, ח"ב פכ"ב, הערות ריח-ריט; לעיקר ההיתר בספרים המותרים, ראה שם הערה רכה; ההיתר בספר שלם, מבואר בשערי אפרים שער י' סל"ג שכתיבה בספר היא לקביעות ואינה מתחלפת בשטרות, והגריש"א התיר עפי"ז. ואולם ראה בארחות שבת שם הערה רכ, שהשערי אפרים סמך על סברא זו רק בצירוף סברות אחרות, וראה שם עוד מה שהקשו על עיקר דבריו ממה שדנו הראשונים בספרי חכמות, שמשמע שמצד מה שהם ספרים אין היתר.
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
מלאכות שמיטה
כ"ו שבט התשע"ה

ניכוש עשבים למטרות נוי או מעבר

האם מותר לנכש עשבים שצמחו בכניסה לבנין ובולטים לתוך מעבר האנשים בצורה שמפריעה ליופי המקום? ומה הדין כאשר העשבים בולטים כל כך שהם מפריעים לעבור.
תשובה: מקום שאינו עומד לזריעה כמו שביל כניסה לבנין מותר לנכש ממנו עשבים בלא כל שינוי מאחר שניכר לכל שכוונתו לנקיון וסדר ולא לצורך זריעה. ואולם כאשר מדובר בענפים מתוך גדר חיה וכדומה, דהיינו שבקרבת השביל צומח צמח שבני הבית מעוניינים בו, הרי זה כמקום העומד לזריעה וכדומה, ולכן מותר לנכש רק בצורה כזו שניכר מתוך מעשיו שכוונתו לנקיון ולא לזריעה. מקורות:  מנחת יצחק ח"י סי' קט"ו והליכות השביעית פ"ז דינים ו-י ופ"י ד-ה וז'.
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
מלאכות שמיטה
כ"ו שבט התשע"ה

ברכת הריח על נענע ממקור מפוקפק בשביעית

בבית הכנסת השכונתי ישנו אדם יקר שמגיע להתפלל בשבתות בקביעות ומביא עמו צרור עלי נענע ריחניים לזכות את ישראל בברכת הריח. דא עקא שאותו יהודי אינו מודע להלכות השמיטה, וקיים ספק סביר שמא גדלו עלי הנענע בשביעית באיסור, נשמרו ונעבדו. - האם מותר לברך ברכת הריח, בהבדלה וכדומה, על נענע שגדל בשביעית באיסור? ומה הדין בספק איסור? והאם יש איסור ספיחין בנענע.
תשובה: במקרה של ודאי איסור יש מקום לירא שמים להחמיר על עצמו שלא להנות מריח זה, אך הנהנה ומריח לא הפסיד, ומותר וחייב לברך על הנאתו ברכת הריח. במקרה של ספק איסור ודאי יכול להריח ומברך ברכת הריח. לענין איסור ספיחין בעלי נענע, אף שבוודאי נוהגת בנענע קדושת שביעית כי ראוי למאכל ולתבלין, מכל מקום אין בו איסור ספיחין שאינו נזרע בכל שנה, ויש שכתבו שכל זה דווקא כשניכר שגדלו עלים אלו בסמוך לצמח נענע קיים, שאז ניכר הדבר שצמחו מאותו שורש שכבר היה קיים ולא נזרעו באיסור. מקורות:  חזו"א בכ"מ וקריינא דאיגרתא ח"א סי' קמז בביאור שיטתו; דרך אמונה פ"ד צה"ל שיז-שיח והליכות השביעית; ברית עולם סי' ד' סעיפים כ"ה-כ"ו; שמיטה כהלכתה פ"ב ה"ד. משנה (שביעית פ"ז מ"א ופירוש המשנות להרמב"ם שם); ברית עולם פ"ג סס"ו ובהלכות שביעית סימן ח' כסא דוד סקמ"ב; חוט שני עמ' תלו.
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
ציצית
א' טבת התשע"ה

מי שמתעטף בשמיכה במשך היום מחמת הקור, האם צריך לחבר ציצית לשמיכה ?

בן אדם שמתעטף בשמיכה במשך היום מחמת הקור, האם חייבת בציצית?
תשובה: שמיכה פטורה מציצית, לפי שעיקר תשמישה בלילה. אך לפי שיש סוברים[ 1] שהמתעטף בכסות לילה ביום חייב בציצית, עדיף שיעגל פינה אחת (ע"י גזירה וכדו', ואין מספיק בתפירה)[ 2] .     [1] דעת הרמב"ם הובא במשנ"ב סי' יח סק"ח. [2] מג"א הובא במשנ"ב שם. וכתב המשנ"ב שמשמעות דבריו להחמיר אינו אלא בסדין של צמר ולא בשל פשתן או שאר מינים. וראה בבא"ח (לך לך יז) שאם יש לאדם שמיכת צמר או כר יעגל בכל אופן פינה אחת שלא יהיו בה ארבע כנפות ולא יכנס לספק איסור ביטול מצוות עשה.  
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
מלאכות שמיטה
ו' תשרי התשע"ה

בדין עציצים נקובים במרפסת סוכה

בשולי מרפסת הסוכה שלנו מונחים עציצים נקובים החשופים לעין השמש, כעת לקראת חג הסוכות הבעל"ט כדי להציב את דפנות הסוכה נוצר צורך להזיז את העציצים ממקומם. אנחנו מעדיפים להכניסם לתוך הבית עד אחרי החג, כי הם תופסים מקום רב, אבל אולי אסור להזיזם ממקומם בשנה זו, שנת שמיטה.
תשובה: ישנה עדיפות להכניס את העציצים לתוך הבית, ואולם אם כך תעשו יהיה אסור להוציאם בחזרה למרפסת במוצאי החג. ואולם נראה שמותר לגררם מעט בתוך המרפסת בלא להגביהם כדי לאפשר את הצבת הדפנות. מקורות:  עציץ נקוב דינו כקרקע: משנה דמאי פ"ה מ"י; דין הזזת עציצים והגבהתם: שו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן מא); 
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
בשר בחלב
ל' אב התשע"ד

נקניק וחלב סויה

האם מותר לשתות חלב סויה וכדומה בסעודה בשרית? וכמו כן, האם מותר לאכול נקניק סויה עם חלב? או שצריך לעשות איזה היכר משום מראית העין.
תשובה: מותר לאכול מוצרי סויה ודומיהם עם חלב או עם בשר ואף לבשלם עם חלב או עם בשר. הרחבה:  אכילת בשר בחלב בלא בישול, או בבשר עוף אפילו בבישול אינה אסורה אלא מדרבנן ולדעת הרמ"א לא גזרו בה משום מראית עין כלל. ואמנם אף בבישול וטיגון בשר בהמה שהוא מדאורייתא, ואף לדעת הש"ך שגזרו משום מראית העין גם בדרבנן, נראה שבכגון דא אמרו הפוסקים שאין לחדש גזירות בדברים שלא מצאנו שגזרו. ואין לדמות לחלב שקדים שנתבאר בפוסקים שיש לעשות לו היכר: א. בתחליפי בשר מן הצומח הורו פוסקי זמננו שלא שייך מראית עין כי הכל יודעים שיש מצוי הרבה דברים הדומים לבשר שאינם בשר. ב. כך מבואר בפוסקים שלא נצרך היכר אלא בדבר שאינו מצוי בצורת היתר, ולא גזרו כלל אלא במה שאינו מצוי בצורת היתר, ולכן נראה שחלב סויה ומוצרי סויה אינם שייכים כלל באיסור מראית העין. זה גם הטעם למנהג הרווח לאכול מוצרים מן הצומח המשמשים כתחליפי בשר בתשעת הימים האסורים באכילת בשר כי הכל יודעים שאין המאכלים הללו בשריים, וגם אין שום חשש של מראית העין בכגון דא. מקורות:  רמ"א (יו"ד סי' פז ס"ג), ש"ך (שם סק"ו). שבט הלוי (ח"ט סי' קנז), יביע אומר (ח"ו ס"ח אות ה). שו"ת הרשב"א (ח"ג רנז), כרתי ופלתי (סי' פז שם). כנסת הגדולה (סי' פז הגב"י אות ח). תפארת ישראל (כלכלת שבת אות לד). ועי' כמו"כ משנה הלכות (ח"ה סי' צו) לענין מריחת מרגרינה על הפת בסעודה בשרית.
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
מלאכות שמיטה
כ"ט אב התשע"ד

דשא מלאכותי בשמיטה

גמרנו לשפץ עכשיו את הבנין, מאחר ובפתח עומדת שנת השמיטה, המליצו לנו שלא כדאי להתחיל עכשיו השקעה בגינה של ממש, אלא להסתפק בחלופה של דשא מלאכותי. הדשא המלאכותי שרצינו יגיע רק אחרי חג הסוכות הבעל"ט, ואחד השכנים עורר שאולי תהיה בעיה "לשתול" אותו בגינה משום מראית העין. - האם ישנה בעיה כזו, או בעיה אחרת ב"שתילת" הדשא המלאכותי?
תשובה: דשא מלאכותי (סינטטי) שאינו מן הצומח, לא שייכת בו גזירת חז"ל כמו שאסרו ליקוט אבנים משום מראית העין. אולם ישנה בעיה אחרת, שיישור קרקע הגינה לצורך הנחת הדשא הסינטטי, יכול להיות בו איסור ממש באופנים מסויימים, ומכל מקום ודאי דומה לסיקול אבנים שאסרו משום מראית העין. ולכן, אם המקום עליו רצונכם להניח את הדשא, הוא משטח בטון או אדמה מיושרת, אספלט או חצץ וכדומה, הדבר מותר. אולם אם מדובר בקרקע הגינה תהיה בעיה ליישר את הקרקע בשנת השמיטה, והדעת נותנת שלא יועיל במקרה זה לתלות שלט המודיע שהיישור נעשה לצורך הנחת הדשא. במקרה זה העצה היעוצה היא לגמור את כל המלאכות הקשורות ביישור הקרקע כבר עכשיו לפני שנת השמיטה, ואז יהיה ניתן להתקין את הדשא כאשר יגיע בס"ד בתוך השמיטה. מקורות:  משנה שביעית פרק שלישי. וסברות הפוסקים.
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
כשרות המזון
כ"ח אב התשע"ד

בליעה בתבלינים

בעת הבישול אנחנו נוהגים לבזוק תבלינים מן הקופסה לתוך הקדירות העומדות על גבי האש. האם הדבר יוצר בעיה של בשר וחלב? אנחנו משתמשים באותם תבלינים לתבשילים בשריים וחלביים, האם האדים הבשריים הופכים את התבלין לבשרי כאשר הם חודרים לתוך הקופסה? או שזו רק לחות ואין לכך משמעות הלכתית?
תשובה: זיעה (זיעת משקין, ולרוב הדעות גם אוכלין, אבל בלאו הכי בדרך כלל יש גם משקין) נידונה כגוף הדבר, ולכן זיעה בשרית או חלבית העולה ופוגעת בתבלין, נספגת בו והוא נהיה בשרי או חלבי (בהתאמה) מדין תערובת, אף אם לא הגיעה בחום המאפשר בליעה. ולכן ראוי שלא יעמוד התבלין עצמו מול המקום שעולים האדים והזיעה, אלא יוציא בכפית וכדומה או ישתמש בתבלינים נפרדים לחלבי ולבשרי. מקורות:  שו"ע (יו"ד סימן צב ס"ח). פרי מגדים (או"ח סדר הנהגות הנשאל עם השואל סדר שני אות לו-לז). שו"ת מנחת יצחק (ח"ה ס"כ). רמ"א (יו"ד סימן קה ס"ג) ודגול מרבבה שם בשם כנסת הגדולה (הגה"ט טו), ומחצית השקל, ט"ז סק"ו, ש"ך ס"ק יא, ועי' באר היטב ס"ק י"א ופלתי סק"ח. ועי' פמ"ג משב"ז סק"ו. [שו"ע (יו"ד סי' קט ס"ב). חידושי רבי עקיבא איגר לשו"ע יו"ד סי' קג, פרי מגדים שם שפ"ד סק"ו].
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
אורח חיים
כ"ג תמוז התשע"ד

צוואת רבי יהודה החסיד שלא לחזור לדירה שעזב עד שבע שנים

אדם גר כמה שנים בשכירות בדירה אחת, ואחר כך שכר דירה אחרת באותו בנין ודר בה, ונכנס תחתיו שוכר אחר. לימים, קנה את הדירה הראשונה ושיפץ אותה מהמסד לטפחות, הוסיף לה חדרים ושינה את צורתה וחלוקתה הפנימית. האם יש לחוש בזה לצוואת רבי יהודה החסיד שהדר בבית ויצא ממנו לא יחזור לדור בו עד אחר שבע שנים, או יש למצוא היתר בדבר.
תשובה: נקדים שאין יחוס הנהגה זו ברור, במקורות שונים הובאה אזהרה זו בשם האר"י ז"ל, ואף לו אין יחוסה ברור,  ומכל מקום יסודתה בהררי קודש יש מן החכמים שהקפידו על זה למעשה מאד אף במקום הפסד. אמנם בתשובת חתם סופר כתב על כגון דא ש טוב יותר שלא לחוש לדברים האלו וכיוצא בהם כלל, דברים שלא הוזכרו בש"ס ופוסקים. למעשה במקרה הנידון כאן, יש לצרף כמה טעמים לקולא שמצינו שהקלו בזה אף החוששים לצוואה הנ"ל, ויש לדון בכל מקרה לגופו: יש הנוקטים להקל בדירה שכורה שלא נאמר בה כל זה, וגם מה ששינה פני הבית ופנים חדשות באו לכאן. ואם לא עברה שנה מאז שעזב את הדירה הראשונה ועד עתה הוא עוד טעם להקל. ולכן נראה שיכול לחזור לביתו מיד עוד קודם מלאת שבע שנים מיום צאתו. ועצה טובה יעוצה לקיים הסגולה המובאת באחרונים שיבואו ג' אנשים אחר טבילה ויאמרו כל אחד צ"א פעמים ויהי נועם ויושב בסתר ויכפלו הפסוק 'אורך ימים'. ונמצא כתוב עוד שם כל התורה, שיקח ה' אנשים שכל אחד מהם יאמר חומש אחד.  והטוב בכל אלו לחנוך ביתו לתורה ותפילה, ויעשה חנוכת הבית למנין חסידים ואנשים מעשה ויקראו בהם דברי תורה, ויהיה לו ולביתו שלום עד בלי די.   מקורות:  צוואת רבי יהודה החסיד (מהדורת אוצה"פ מכת"י מינכן) אות עו; מזמור לדוד (פארדו) סימן קטז, ושו"ת יוסף אומץ להחיד"א סימן לז אות ו בשם האר"י ז"ל וכ"ה בספר הגלגולים (ליקוטים); דברי יחזקאל (משינאווא; ליקוטים שבסוף הספר); שו"ת אמרי אש (סימן נט); שו"ת יביע אומר (ח"ג יורה דעה סימן ו); שו"ת דרכי שלום (סימן לט אות ג); פתחי תשובה (יו"ד סימן קעט סק"ד) בשם שו"ת חתם סופר (ח"ב יו"ד סימן קלח); שו"ת אבני צדק (יו"ד סימן מ"ד).
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
לא תחמוד
כ' תמוז התשע"ד

"לא תחמוד" כשחומד ממון ולא חפץ

למדתי שכחלק מאיסור "לא תחמוד" נאסר להפציר באדם למכור לי חפץ שלו בצורה שלא יוכל לסרב לי. אני איש מכירות וחשבתי שאולי בעצם אסור גם המצב ההפוך, אני רוצה את כספו של הקונה הפוטנציאלי, ואני משכנע אותו בצורה שלא יוכל לסרב לי לתת לי את כספו תמורת המוצר אותו אני משווק.
תשובה: לדעת רוב הפוסקים איסור לא תחמוד נאמר רק בהפצרה כזו שאין השני יכול לסרב, אם יכול לסרב אין זה בכלל האיסור. אמנם גם כשיכול לסרב  לדעת הרבה ראשונים גם חמדה בלב נאסרה משום "לא תתאוה", וממילא אף זה אסור. במקרה שאינו יכול לסרב (וכן לגבי הלאו של "לא תתאוה"), נתבאר באחרונים שאיסור לא תחמוד נאמר רק כשחומד דבר מסויים, ולפי זה לכאורה נראה שחמדת כסף אינה בכלל זה, שכן אין לו ענין בכסף מסויים אלא בריבוי ממונו, וכן משמע מלשונות הראשונים. וכן הדעת נותנת. אך, למעשה פוסקי זמנינו נחלקו בזה, ויש מהם שכתבו לאסור. על כן, הלכה למעשה, מאחר שנקטו רבותינו האחרונים ופוסקי זמננו שליט"א להחמיר בזה, מפני חומר איסור דאורייתא אין להקל. וראוי לעורר על כך, לפי שהדבר מצוי מאד, ואין הכל יודעים חומר הדבר שיש לחוש בזה משום איסור 'לא תחמוד' שהוא אחד מן עשרת הדברות. מקורות:  מכתבי תורה מהשפת אמת מכתב טז; רב ברכות, מערכת הל'; חוט שני, מילי דנזיקין סי' שנט אות ז', עמ' שלב; שמירת הלשון   ח"ב חתימת הספר פ"ד; דברי יציב חושן משפט סי' צב.
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
לא תחמוד
י"ח תמוז התשע"ד

איסור לא תחמוד בשכירות בית

אני גר בשכירות וחברי הצליח להשיג דירה נאה יותר במחיר יותר זול, הסתפקתי אם אני עובר באיסור "לא תחמוד" כשאני חומד אותה ממנו? אחר כך הסתפקתי על הדירה עצמה בה אני גר, כשאני משכנע את המשכיר להאריך לי את החוזה, אולי אני עובר על "לא תחמוד", שהרי השימוש בדירה שייך לו ואני חומד אותו ממנו ואיסור לא תחמוד הוא גם כשאני משלם.
תשובה: באשר למקרה הראשון: אין איסור "לא תחמוד" כשחומד מאדם דבר שאינו שלו, ולכן אין איסור, מאחר והמשכיר שהוא הבעלים מעמיד את הדירה לשכירות ואי"ז נחשב שחומד ממנו. באשר למקרה השני: כלפי המשכיר יש חשש לא תחמוד, ואולם למעשה, כל שיש לו אפשרות לסרב להארכת החוזה, אין עוברים ב"לא תחמוד". מקורות:  אוצר מכתבים (מהשפת אמת, מכתב טז)
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
לא תחמוד
י"ח תמוז התשע"ד

איסור לא תחמוד כשרואה חפץ נאה אצל אחר ורוכש חפץ זהה בחנות

חברי קנה מכונית נאה, והתעורר בי חשק לקנות רכב מאותו דגם. אך התעוררתי שאולי יש בזה איסור - האם יש איסור "לא תחמוד" כשרואה דבר אצל חברו ומתאווה לקנות חפץ אחר דומה לו.
תשובה: נראה שאין בכך איסור. נחלקו הראשונים אם איסור "לא תחמוד" קיים גם בהרהור בלבד, או רק במעשה. ונראה פשוט שאין לדון את מעשה הקנין שלו, כהשלמת החמדה מחברו. ולכן במקרה דנן לא שייך לפי רוב הראשונים איסור "לא תחמוד", אלא איסור "לא תתאוה". אך גם לגבי איסור זה, ואף לפי הראשונים שנקטו שחמדת הלב עצמה נאסרה ב"לא תחמוד", הנה בפשטות נקטו הפוסקים שבדבר שאינו קנינו של חברו לא נאמר כלל איסור "לא תחמוד" וכגון שמתקנא בו שלמד איזו חכמה ורוצה ללומדה אף הוא. ואף לפי מה שמשמע בזוה"ק שגם על כך שייך ענין האיסור של "לא תחמוד" (מכך שביאר למה אין איסור כשחומד את תורתו של חברו), נראה שכשאינו חומד מחברו, אלא מתאוה לדבר אחר, אין איסור במה שרצונו נתעורר ונפעל על ידי מה שראה אצל חברו. מקורות:  רמב"ם (גזילה ואבידה פ"א ה"ט וה"י) ומקורו במכילתא (עי' מגיד משנה שם); ראב"ד שם; סמ"ג לאוין קנח; שולחן ערוך (חושן משפט סימן שנט סעיף י); ספר החינוך (מצוה לח ומצוה תטז); אבן עזרא ורבנו בחיי (שמות כ יד); [וראו חלוקה נוספת: שו"ת הרא"ש (כלל צה אות א), וחזקוני (דברים ה יח)]; מכילתא דרשב"י (פרשת יתרו כ יד), ערוך השולחן (חושן משפט סימן שנט סעיף י); זוהר (ח"ב דף צג:), דרך פקודיך (מצוה לח חלק הדיבור)
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
שומרים
י"א תמוז התשע"ד

ספר תורה שנגנב והגבאים לא ביטחוהו למרות התחייבותם לתורם

אדם תרם ספר תורה לבית כנסת, והתנה עם ההנהלה שיעשו לספר התורה ביטוח. מאחר שהייתה להם כספת טובה, התמהמהו מלבטח את ספר התורה והוא נגנב. מה דינם?
תשובה: כתבו האחרונים שקיום מצוות כתיבת ס"ת הוא רק בעוד נמצא ספר התורה בבעלותו, ולכן המנהג שספר התורה נשאר בבעלות התורם, וגבאי בית הכנסת או חברי הקהילה מוגדרים איפוא כשומרים. מדין שומר היה לכאורה מקום לחייבם כשואל, אולם ברור שאין לחייב רק את הגבאים מדין שואל, ומאידך לא ניתן לחייב את בני הקהילה שהרי מעולם לא רצו ולא נתחייבו בזה. וגם הר"ן (שו"ת הר"ן סימן יח) פטר שואל ספר תורה מאונסין כי אינו נחשב כמי שכל הנאה שלו, ודנו בזה נושאי כלי השו"ע (חושן משפט סימן עב). אמנם אף אם נגדירם כסתם שומרים, אף כשומרי חינם או שכר, הנה להלכה נפסק כדעת רבי יוחנן (בבא מציעא צד.) ששומר שכר יכול להתנות שחיובי השמירה שלו יהיו כשל שואל אף בלא קנין. ונראה שה"ה כל התחייבות שקיבל עליו כחלק מחיובי השמירה. במקרה הנדון, אין למפקיד ענין רק בעצם קיום הביטוח, אלא בכיסוי שהוא מספק, אך רצה שהכיסוי יהיה מטעם גוף גדול כמו חברת ביטוח שיוכל לממש את הכיסוי במקרה הצורך בנקל. ולכן ברור שהתנאי שהתנה עם אנשי ההנהלה היה שכחלק מחיוב השמירה שלהם, מקבלים הם על עצמם לשלם את שווי ספר התורה במקרה שלא יעשו כמוסכם ביניהם, ולא רק לשלם את דמי הביטוח.   לסיכום -  נראה שבני הקהילה צריכים להעמיד מכספם ספר תורה חדש.   מקורות:  מנחת חינוך מצוה תריג; תורת חיים סנהדרין כא:; שו"ת הר"ן סימן יח; סמ"ע סי' עב, ש"ך שם ס"ק כט, קצות החושן שם ס"ק לד, נתיבות המשפט שם ס"ק י"ז ומשובב נתיבות שם. רמב"ם שכירות פ"ב ה"ט; שולחן ערוך חושן משפט סימן רצא סעיף כז.
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
דם
ח' תמוז התשע"ד

נמצא דם באחת הביצים שבחמין

הנחנו בתוך קדרת החמין (-טשולנט) ג' ביצים, ובאחת מהן נמצא דם. האם מותר לאכול את הביצים האחרות ואת שאר התבשיל כולו.
תשובה: כשנעשה שימוש בביצים רגילות, מותר לאכול את התבשיל והביצים האחרות. כשנעשה שימוש בביצי משק, הדין כך: אם נפח סיר החמין גדול יותר מפי ששים [ביצה ממוצעת נפחה 50 סמ"ק ובטלה ביותר מ-3.1 ליטר] : התבשיל מותר (יש לשים לב שהביצה לא נשארת בסיר עד שהתבשיל מתמעט מפי 60 ממנה, ואם הדבר אירע בשבת יש להיזהר מאיסור בורר). אך הכלי שנגע בביצה האסורה בעודה חמה ואין בו שישים כנגדה נאסר. אם נפח סיר החמין אינו גדול פי ששים מן הביצה, אי אפשר להתיר את התבשיל באכילה. וגם הקדרה טעונה הגעלה. מקורות: רמ"א יו"ד סימן סו ס"ד; שו"ע יו"ד סימן קז ס"א ונושא"כ; ט"ז יו"ד סימן סו סק"ה, ופר"ח שם סק"י; חולין צח. ושו"ע יו"ד סימן פו ס"ה וט"ז, ועי' בית יוסף); ש"ך וט"ז יו"ד סי' צח; חזון איש הלכות תערובת סימן כ סק"ב, ושם סימן כו סק"ב ומש"כ שם בשם מהריל"ד; ש"ך יו"ד סימן קב סק"ח.
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
פירות שביעית
ג' תמוז התשע"ד

פרעון חוב של מיץ ענבים במיץ של שביעית

לוה משכנו בקבוק מיץ ענבים לשבת, האם מותר לו להחזיר לאחר שבת מיץ ענבים הקדוש בקדושת שביעית?
תשובה:   אין לפרוע חוב בפירות שביעית או בדמי שביעית. ואף אין ליתנם בתורת תגמולים. אך יכולים להתנות ביניהם שכל אחד נותן לשני בתורת מתנה, ואין עליהם כל חיוב. או שיאמר לו מיד שבכוונתו להחזיר לו מיץ ענבים של שביעית כשיהיה לו, שבאופן כזה הם נחשבים כמחליפי דבר בדבר, שמותר, אולם באופן זה גם המיץ שקיבל משכנו יהיה קדוש בקדושת שביעית. מקורות: רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פ"ו ה"י. רמב"ם שם הי"ד הלוקח מן הנחתום וכו' .
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
פירות שביעית
ל' סיון התשע"ד

כיבוד אורחים בפירות נכרים בשביעית

מי שנוהג בפירות נכרי כמנהג ירושלים שאין בהם קדושת שביעית, ובאו להתארח בביתו אנשים שנוהגים בהם קדושת שביעית, האם עליו להודיע לאורחיו כשמכבדם בפירות של נכרי.  
תשובה:   יש להודיע לאורחיו שהפירות המוגשים גדלו בארץ ישראל והם מיבול נכרי.   מקורות:  רמ"א (יו"ד סימן קיט ס"ז).  להרחבה: ארחות חיים (הל' איסורי מאכלות אות ג' בשם הרא"ה), וביאור דבריו בפרי חדש (או"ח הל' יו"ט מנהגים אות כג); ש"ך (יו"ד סימן קיט סק"כ), ועי' שו"ת מהרלב"ח (סי' קכא). פרי חדש (או"ח הל' יו"ט שם, וביו"ד סימן קיט ס"ק יט), ופרי תואר (שם סק"י).
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
יום טוב
כ"ט סיון התשע"ד

האם מותר להשתמש בשבת או ביו"ט בחפצים של אדם שנמצא בארץ אחרת

  אני נוסע לעתים מזומנות לארץ ישראל לרגל יום טוב. האם יש איסור לאדם אחר להשתמש בחפצים שלי שנשארו בבית המדרש? (השאלה אינה מבחינה ממונית, מדובר בחברים שאני מרשה להם להשתמש בחפצי בלי נטילת רשות) האם אין דינם של החפצים לגבי תחומין נקבע כרגלי הבעלים?
תשובה: למעשה שאלתך נוגעת גם בכל שבת ושבת, במי שיוצא אל מחוץ לעירו. שאלה זו נידונה כבר בדברי הראשונים, ולמעשה מורים גדולי ההוראה שאין למחות ביד הנוהגים להקל.   מקורות:  שו"ע או"ח סימן שצז סי"ז; ביאור הלכה סימן תא ד"ה קונין; שו"ת שבט הלוי ח"ו סימן מו; וחזר בו בח"ט סימן עט, ומסקנתו שאין למחות ביד הנוהגים להקל.
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
ראש השנה
כ"ח סיון התשע"ד

הזכרת שבת ראש השנה בברכת ההפטרה

בראש השנה שחל בשבת, חתם המפטיר בברכת ההפטרה "מקדש השבת", או "מקדש ישראל ויום הזכרון", השמיט הזכרת אחד מהם בחתימה, אף שבגוף הברכה הזכיר השבת ויום הזכרון. איך ינהג.
תשובה:   הטועה בברכות הזמנים בין בקידוש ובין בתפילה, ולא חזר בתוך כדי דיבור, לא יצא וחוזר לראש הברכה. הזכיר ראש השנה ושבת בגוף הברכה וחתם בשל שבת, בתפילה, נחלקו בזה האחרונים והכרעת המשנ"ב שאינו חוזר. במקרה שחתם בשל ראש השנה, הסתפק המשנ"ב, ודעת שו"ע הרב שאינו חוזר. מספק הכריע הגרשז"א שאינו חוזר. ונראה שכך הוא הדין גם לגבי ברכת ההפטרה. מקורות:  שו"ע או"ח סי' תפ"ז ס"א ומשנ"ב; משנ"ב שם סק"ז וביאור הלכה שם; שולחן ערוך הרב דין ג'; הליכות שלמה - תפילה, הלכות תפילות ראש השנה.
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א
אבלות
כ"ז סיון התשע"ד

קבורה בקומות

אדם קיבל במתנה מקום קבורה במתחם של "קבורה בקומות", האם הקבורה בקומות מתחת לפני הקרקע שמה קבורה ויכול לקחת את המתנה, או שאין שמה קבורה, ואסור ליקבר שם?
תשובה:   ארבעה סוגי קבורה בקומות מצויים כיום: א.  שקוברים המת הא' כדינו בכיסוי גולל ועפר, ואחר כן קוברים שכבה שניה של קברות באותו אופן. ב.  קבר אחד בתוך מערה חפורה בקרקע, וקבר שעל גביו נחפר בקרקע מלמעלה בגג המערה כדרך שאר קברות. ג.  בנין המחובר לקרקע שבו כוכים מוכנים בתוך יציקת הבטון, כעין כוכי מערה מעשי ידי אדם. ד.  בנין המחובר לקרקע ובו מוכנים תאי קבורה בקרקעית כל קומה וקומה, ונמצא שהקבורים בקומות העליונות, יש חלל תחתיהם.   חובה לקבור בקרקע. ובקרקע עולם ממש. קבורה בשכבות הונהגה בחו"ל בלית ברירה מחוסר מקום, ומ"מ כתבו הגאונים לחייב הפסק של ששה טפחים עפר בין מת התחתון למת העליון (ויש שהקילו בשיעור זה בשעת הדחק). על קבורה בקומות ממש, שיש רווח אויר בין קומה לקומה, פקפקו האחרונים להוציאה מדין קבורה, ואין לקבור כך. ויש בזה גם שינוי אסור ממנהגי קבורה. קבורה במערה ובגג המערה במקביל, מותרת לכתחילה. קבורה בשכבות זה ע"ג זה, בהפסק הראוי, מותרת. ומ"מ נקטו פוסקי זמננו שכל עוד יש מקום אחר לקבור אפילו בריחוק מקום מן העיר, עדיף.   מקורות:  טור יו"ד סי' שס"ב; שו"ע שם ס"ג וס"ד וביאור הגר"א; פתחי תשובה שם סק"ג בשם שבות יעקב ח"ב סי' צ"ה; שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קס"א; קובץ תשובות ח"ב סי' מ"ד (וחשוקי חמד סנהדרין מו: משו"ת דודאי שדה סי' ל').
הרב מנחם מנדל פומרנץ שליט"א